מכירים את התחושה הזו? ה-10 לחודש מגיע, המשכורות נכנסות, והן מכובדות בהחלט. אבל יומיים שלושה אחר כך כרטיסי האשראי והוראות הקבע יורדים ואתם שוב באותה נקודה. אותה תחושת מחנק, אותו לחץ בחזה, ואותה שאלה שחוזרת על עצמה: "לאן נעלם כל הכסף?"
ב-25 השנים שלי כמנהל בתעשייה, ניהלתי תקציבים של מיליונים. אבל האמת היא, שהכללים לניהול חברה מצליחה ולניהול משפחה מצליחה הם כמעט זהים. הבעיה של רוב המשפחות שאני פוגש היא לא כמה הן מרוויחות, אלא שהן מתנהלות ללא "מנכ"ל".
"נרוויח יותר וזה יסתדר", לרב היא אשליה. רובנו חיים בתחושה שאם רק נקבל את ההעלאה הבאה, או אם בן\בת הזוג ימצא עבודה מכניסה יותר, הבעיות ייפתרו. הניסיון מראה אחרת: כשההכנסה עולה ללא ניהול, רמת החיים עולה איתה באופן אוטומטי. ולעיתים אף יותר מעליית ההכנסה. אנחנו קונים רכב חדש יותר, עוברים לדירה גדולה יותר, וה"בור" נשאר אותו בור ולמצער, אף מעמיק.
ועל זה נאמר "ממלאים בכפיות, מרוקנים בדליים"…. הכסף נוזל מבין האצבעות כשאין אסטרטגיה כלכלית. אנחנו חיים ב"כיבוי שריפות". קונים בסופר בלי רשימה כי "אין זמן". משלמים עמלות וריביות מטורפות על המינוס כי "זה רק זמני". לא בודקים כפל ביטוחים או הוזלת שירותים.
הסכומים האלו מצטברים לאלפי שקלים בחודש. כסף נטו שיכל ללכת לחיסכון, לחופשה או לעתיד הילדים, אבל במקום זה הוא הולך לכיסוי טעויות עבר והווה.
אז איך עוצרים את הגלישה מטה? הצעד הראשון הוא שינוי תפיסה: המשפחה שלכם היא עסק לכל דבר. וכמו כל עסק מצליח, היא חייבת תקציב, יעדים ותוכנית עבודה. זה לא אומר לוותר על החיים הטובים או להפסיק ליהנות. להפך, זה אומר ליהנות מהכסף שלכם מתוך שליטה ואחריות ולא מתוך אשמה.
כשבונים תוכנית כלכלית מותאמת אישית, פתאום מגלים שהכסף קיים. הוא פשוט הסתתר מאחורי הרגלים ישנים. מוכנים להפסיק לרדוף אחרי הזנב של עצמכם ולהתחיל לנהל?